הציבור הישראלי אינו נשאר אדיש למשבר המים, וגם ולאיכות החיים אשר נלקחה ממנו, ולכן ישנה דרישה גוברת, בעיקר מצד בעלי הגינות הפרטיות להשבת המים האפורים להשקיית גינות נוי והדחת אסלות. דרישה זו מופנית לגורמים הממונים אך גם לעשייה בפועל וכיום ישנם עשרות רבות של מתקנים אלו המותקנות בחצרות הבתים הפרטיים. אולם חוסר הנחיות מפורשות מצד הגופים הרלוונטיים לא מאפשר שימוש נרחב כזה מתוך דאגה לבריאות הציבור. במאמר זה יוצגו נהלים לשימוש חוזר במים אפורים הנהוגים בעולם, שיטות שונות למחזור יתרונות וחסרונות. הקפדה על נהלים אלו יאפשרו שימוש במים אפורים ללא חשש.

 

ישראל מצויה באזור חצי מדברי וככזה משאב המים מוגבל בה, בנוסף לזה בשל אדישות הממשל לגורמי זיהום מצד מפעלים ואחרים, וגם בשל שאיבות יתר ממי התהום שלנו, מים טובים זוהמו ונפסלו לשימוש. נוסיף למשוואה גם את שינויי האקלים הפוקדים גם אותנו, הביקוש הגובר למים עקב גידול האוכלוסייה ושיפור באיכות החיים, ושנות הבצורת אשר פקדו אותנו לאחרונה יצרו מאזן מים שלילי וחמור.

 

לאחרונה כולנו עדים להתייקרות מחירי המים להיטל הבצורת שאיים על כיסנו ואף להצעות מצד המחוקקים המציעות פתרון לייבוש כולל של הגינות הפרטיות כפי שהיה באריזונה באמצע שנות ה-90. רגע אחד לפני שפוגעים שוב בציבור יש לחשוב על פתרון יעיל הקיים כבר שנים רבות במדינות נאורות בכל רחבי העולם, שימוש חוזר במים אפורים, להשקיית גינות והדחת אסלות. יש לפעול מתוך החלטה ממשלתית המעוגנת בחקיקה ונהלים ברורים. יש לעודד את הציבור לחסוך במים ולשמור על איכות חייו.

מה הם בעצם מים אפורים?

צריכת המים הכוללת לנפש בממוצע בישראל ע"פ נתוני רשות המים הם 160 ליטר לאדם ליום.  ע"פ החלוקה הנ"ל:

  

 

מקור הצריכה	ליטר לנפש ביום	אחוזים
שתייה, בישול והדחת כלים	30	20
רחצה	50-55	35
כביסה	8	5
גינון	8	5
הדחת אסלות	55-60	35
סה"כ	160	100

 

טבלה זו מתייחסת לכל נפש בישראל בין אם יש ברשותו גינה פרטית או לא, לפי טבלה זו אנו יכולים לנצל עד 70 ליטר לנפש לצורכי השקיית הגינה או הדחת אסלות וזאת לרוב ע"י טיפול רך במי רחצה, וכביסה, לעומת מחזור מים שחורים. החיסכון משמעותי מאד בעיקר לבעלי הגינות הפרטיות ששם בממוצע גינה על חצי דונם צורכת כ- 400 ליטר ליום. במקום להרוות את הצמחים במים ראויים לשתייה הם ישמחו באותה מידה גם ממים אפורים מטופלים.

 

גינות פרטיות וציבוריות הפכו לחלק מהותי באיכות החיים בעולם הנאור, מצוקת המים והגזירות הכלכליות הביאו אזרחים רבים בישראל למצוא פתרונות חסכוניים שהבולט בהם הוא שימוש חוזר במים אפורים למרות העובדה כי אין חקיקה בנושא ואף איסור מצד משרד הבריאות לעשות כן. מציאות זו יצרה עסקים רבים המציעים מערכות אלו ברמות טיהור שונות, ואף כאלו העושים זאת באופן עצמאי תוך התעלמות מוחלטת מהסיכונים הכרוכים בכך.

 

חשוב לדעת כי מים אפורים הם מקור מים אשר ניתן להשתמש בו לאחר טיפול קל תוך הקפדה על כללים מעטים, ואף מגובה ביתרונות כלכלים רבים. במדינות העולם בהם יש מצוקת מים דומה ישנם תקנים והנחיות מפורטות כיצד להשיב מים אפורים להשקיית גינה והדחת אסלות. הלחץ הציבורי בישראל יגרום למקבלי ההחלטות לעגן נהלים אלו לבסוף, אך עד אז ישנם הנהלים בעולם שאותם אשמח לפרט כאן לטובת עשרות המשפחות שכבר ממחזרות מים אפורים ואלו השוקלים לעשות כן.

 

מים אפורים כאמור מקורם ממי רחצה, ומכונת כביסה, יש כאלו המגדירים את מי המטבח כמים אפורים גם כן, למרות פוטנציאל הזיהום הגבוה שלהם. פירוט השיטות ומערכות המחזור המוצגות במאמר זה אינן מתייחסות למי המטבח, כאמור במים אלו פוטנציאל הזיהום גבוה בהרבה ופירוק השומנים מן החי המצויים במים אלו הינו תהליך מורכב יותר מרוב תהליכי הטיהור המוצעים היום למגזר הפרטי בישראל.

 

-        מומלץ כי המתקן יהיה תת קרקעי ומוגן מפני חשיפה לעוברי אורח.

-        המתקן יכלול מערכת טיפול למים, וחייב לאפשר גלישה לביוב למקרה של תקלה או עודפים.

-        אסור לאגור את המים לזמן ממושך יש המקפידים וטוענים עד 12 שעות, אך הרוב מגבילים ל- 18 או 24 שעות.

-        מיכל אגירה במידה ויש במתקן, חייב להיות סגור ולמנוע גישה או מטרדי יתושים.

-        אסור להתחבר עם המערכת לקו מים שפירים, וחייב להגדיר אלו מצינורת המים משמש למים אפורים, ע"י זיהוי בצבע סגול הנהוג בכל העולם, וגם בארץ.

  

-        אסורה השקיית ירקות ותבלינים.

-        בגינון פרטי מותר להשקות עצי נוי ופרי, אין לאסוף פרי לאכילה שנשר מהעצים או הצמחים.

-        שיטת ההשקיה המותרת הינה טפטוף טמון, במידה ותבוצע ההשקייה בטפטוף על קרקעי יש לחטא את המים ב- UV

-        המים האפורים ישמשו אך ורק בתוך שטח הגינה הפרטית.

-        מים אפורים המשמשים גם לבריכת דגים ונוי נדרשים גם כן לעבור חיטוי ע"י UV

 

  סוגי המערכות המוצעים בישראל, יתרונות וחסרונות:

לפני שארחיב על מערכות אלו אציין כי בישראל יש לפעול לפי ההנחיות של מהנדס המים הראשי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, הנ"ל מטיל מגבלות רבות על הנושא, אשר אינן מאפשרות התקנת מערכות אלו בבתים פרטיים וזאת למרות שאלו מותקנות היום כבר במאות בתים ועשרות חדשים המצטרפים מידי חודש.

 

בארץ צצות חברות כחדשות לבקרים לייצור והתקנת מתקנים אלו, האינטרנט מוצף במידע ומחירי מערכות החל מאלפי שקלים בודדים ועד עשרות אלפים, כאשר כל אחד נלחם על צדקת דרכו וששיטתו היא הטובה ביותר. על מנת לעשות קצת סדר בכאוס שנוצר אנסה לתמצת את סוגי המערכות ל- 3 עיקריים המציעות פתרונות שונים אשר בכל אחד יתרונות וחסרונות.

 

שיטת סינון המבוססת על הליכי טיהור הקיימים בטבע. המים האפורים מובלים בגרביטציה בין 3 בריכות או מיכלים, כאשר לכל אחד ממיכלים תפקיד אחר בתהליך הסינון. מיכל ראשון לרוב יהיה מיכל שיקוע הנועד להפריד מוצקים מהמים ע"י שקיעתם, מיכל שני מעביר את המים דרך שורשי צמחי הנחל הידועים בכושר החיטוי החזק שלהם, ודרך אגריגטים המאפשרים קרקע נוחה למושבות בקטריה חיוניות לטיהור המים. ממיכל זה עוברים המים למיכל אגירה לרוב עד 200 ליטר ומשם יוצאים המים לגינה או למיכלי ההדחה, ע"י משאבה טבולה. שיטה זו נהוגה בעולם כולו ומוכיחה את יעילותה לאורך שנים. שיטה זו היא היקרה ביותר ובצדק התקנת המערכת מורכבת ודורשת ידע רב, תהליך הטיהור של המים איכותי עד כדי יכולת

להשתמש במים לבריכות דגים ונוי. שיטה זו גוזלת שטח רב בגינה ולכן יש לשלבה במראה הגינה ע"י הצמחים בתוך המיכלים ובסביבתם. התחזוקה של המערכת קלה במיוחד פעמים בודדות בשנה יש לנקות את המסננים, ואחת לשנה מומלץ יחטא את המיכלים גם כן ע"י פעולה פשוטה. יתרון נוסף וחשוב לא פחות שיטה זו מטהרת את המים ברמה המבטיחה כי הטפטפות לא יסתמו בעיקר אלו הטמונות.

זו השיטה הנפוצה ביותר בישראל, ובה יתרונות רבים. המים מועברים ישירות למיכל אגירה דרך מסנן מוצקים מכני הנמצא בכניסה למיכל. מסנן זה נועד להפריד את המוצקים מהמים. בתוך המיכל יש להקים מושבת בקטריות חיוניות ע"י התערבות חיצונית. בקטריות אלו ניזונות מהשומנים והבוצה, ובפעולה זו אף מונעות ריחות רעים. ברגע שהמיכל מתמלא אחת ליום לפחות יוצאים המים לגינה וחוזר חלילה. עלות מתקן כזה מתחיל מאלפי שקלים בודדים בשל פשטותו הן כמתקן והן בהתקנה. השטח בגינה הנדרש קטן במיוחד, וכשהמיכל טמון כמעט ואין נוכחות של המערכת בכלל במראה הכללי של הגינה. אך למרות כל יתרונות אלו יש גם חסרונות רבים. האחד תהליך הסינון של המים גס מאד להבדיל מהשיטה הקודמת. פוטנציאל הריח גבוה משום שלא תמיד הבקטריות עוזרות. ואם זה לא מספיק שיטה זו גם דורשת תחזוקה רבה לא בכסף אלא בזמן, מס' פעמים בחודש יש לנקות את המסנן ואם יש מי כביסה הדבר הופך לנטל ממש. אך לאלו הרואים במשימת המחזור משימה לאומית ועבודת הגינה לא זרה להם חסרון זה בטל בשישים. מתקן זה אינו יעיל לאורך שנים בטפטוף טמון בשל רגישות הטפטפת לסתימות.

 

שתי השיטות שהוצגו לעיל פועלות על אותו עיקרון בהשקיית הגינה, ברגע שהמיכל מתמלא יוצאים המים להשקיה ובבית בן 4 נפשות המים יוצאים פעמים ביום לפחות. כל פעם שיש השקיה יוצאים כ- 150 ליטר בממוצע לגינה, וזה נעשה לרוב בשעות הערב בזמן המקלחות. את שתי השיטות ניתן למחשב ולחלק את הגינה לפי אזורי השקיה.

השיטה נפוצה גם כן בישראל ופותחה בשנים האחרונות באוסטרליה אך ניתנת ליישום בדרכים רבות. עיקרון השיטה פשוט להפליא, על הקו ישנו רשם זרימה ברגע שרשם זה מזהה שיש זרימת מים על הקו הוא מעביר פקודה דרך לוח פיקוד למשאבה לפעול, וברגע שנפסקת הזרימה המשאבה מפסיקה את פעילותה. בשיטה זו יתרון אחד בולט במיוחד אין מיכל אגירה, אין מים עומדים ולו לרגע אחד. ברגע שהמים לא עומדים אין צורך לטפל בהם כלל וניתן להעבירם ישירות לגינה. העדר מיכל אגירה מבטיח כי לא יהיו ריחות ומטרדי יתושים וכמובן התפתחות של חיידקים מזיקים לבריאות. עד כה נשמע מבטיח אך לא כך הדבר. השיטה אינה הולמת את צורכי הגינה הבסיסים, ובכך חסרונותיה רבים ויעילותה מוטלת בספק רב. הגינה מושקית

 

עשרות פעמים ביום ולעתים בכמויות מים כ"כ זניחות. צמחים לא אוהבים כמויות מים קטנות בפרקי זמן קצרים במשך יממה. אם תבחרו להשקות את הגינה רק פעמיים ביום  תאלצו להעביר מים רבים חזרה לביוב, הרי לא ניתן לאגור אותם, גם אם תבחרו לחלק את הגינה לכמה שיותר קווים על מנת להגדיל את משך ההשקיה בכל פעם עדיין מס' ההשקיות ביום לא ישתנה. מצב זה אינו קיים בשתי המערכות הראשונות משום שאלו אוגרות מים ומשך ההשקיה אחיד וקבוע לצמחים. מערכת זו זנחה נתון השקיה הכרחי בגינות נוי והוא משך ההשקיה, לא ניתן להתעלם מנתון זה ולקוות שהגינה לא תינזק.

 

כעת כאשר כל השיטות חשופות בפניכם על כל היתרונות והחסרונות שלהם, כל שנותר לכם הוא להחליט והפעם בשקיפות מלאה ללא הסברי שיווק מייגעים. אם טיפול במסנן בתדירות שבועית אינו מרתיע אתכם הרי מערכת עם מיכל אגירה אחד היא פתרון הולם וזול. אם אתם הרפתקנים לגבי עתיד הגינה שלכם, ומפחדים מפוטנציאל הריח מערכת ללא מיכל אגירה מתאים לכם ובתקווה גם לגינה שלכם. אך ללא ספק שיטת הסינון הביולוגי המורכבת מ- 3 מיכלים או בריכות היא השיטה הנכונה ביותר, ובה רבים היתרונות על החסרונות. אמנם עלותה גבוהה יותר אך שם המים מטוהרים טוב יותר, אין פוטנציאל לריחות והשיטה מבטיחה מים נקיים ממוצקים הטובים להשקיה בטפטוף בעיקר אלו הטמון הרגיש מאד לסתימות.

 

שימוש במים אפורים הוא צו השעה והפתרון הטוב ביותר למצוקת המים, ולשמירה על איכות החיים, אך בישראל כמו בישראל השינוי מתחיל מהשטח. הציבור הרחב מתקין עשרות מתקנים אלו מידי חודש והכמות רק עולה. האדישות של משרד הבריאות לנושא יוצרת את הכאוס הקיים היום. אם בחרתם למחזר מים אפורים תבורכו אך עשו זאת בחוכמה והקפידו על הנהלים, אלו נועדו לשמור על בריאותכם. הקפידו על תקינות המערכת ודאגו ליידע את הגורמים הרלוונטיים בעת תקלה או כל הבהרה נוספת. אך החשוב תחסכו מים, ואל תייבשו גינות אלו טובות לכם אך גם לכלל הציבור אין מראה רע יותר מגינות יבשות.

 

הכותב:

אדריכל אריק אביטבול

בעלים של חב' טיפות ירוקות (טפטוף ירוק) מערכות השקיה במים אפורים.